בעז מנשה יוגב נולד ביום י"ג בטבת תשס"ד (7 בינואר 2004) ביישוב אלעזר, בנם של עטרה וגיל אליהו. שלישי מבין עשרה ילדים. אח של שחר, אראל, צפנת, יהודה, נעה, מעין, רחל, טליה ובן ציון. בעז הינו הבן הגדול במשפחה אחרי שתי אחיותיו.

כשהיה בעז בן 4 עברה המשפחה ליישוב "סוסיא" בדרום הר חברון ושם גדל בעז עד שעבר לתיכון - אז עברה המשפחה שוב ליישוב נריה שבגוש טלמונים שבבנימין. כשעברה המשפחה ליישוב נריה בעז התחיל את לימודיו בישיבת "חלוצי דרור". ישיבה זו הוקמה על שם דרור ויינברג שנהרג על קידוש ד' בלחימה בגבורה.

בכיתה י"א בחר בעז להמשיך את לימודיו בישיבה התיכונית "ישועות מרדכי" ביישוב נחליאל.

ישיבת ישועת מרדכי היא ישיבה קטנה לאומית, השוכנת ביישוב נחליאל שבמערב בנימין והוקמה ע"י הרב יגאל שנדורפי. החינוך בישיבה הוא לאורו של ר' ישעיה שטיינר הרמוז בשם הישיבה. בעז למד שם בעיקר עבודת ידים וגם לימודים תיכוניים וסיים 12 שנות לימוד. במסגרת הישיבה, היתה לו הזדמנות לעבוד ב״מוסך של רותם״. שם הוא גילה כשרון יוצא דופן לעבודות כפים שונות, הן בתחום המכונאות, בנגרות, בניה ועוד.

בעז הפך לאהוב על כל חבריו, והם סיפרו שהוא תמיד ידע לתת אוזן קשבת אמיתית, לשוחח ולתמוך ולהכניס למעגל עוד חברים שלפעמים היו קצת בחוץ. ובעיקר "להיות שם" בשביל האחר שהיו צריכים אותו. היה הרוח החיה שעוזר לכולם וכולם מאוד אוהבים אותו. ממש עמוד התווך. בעז היה אהוב על כולם.

בעז היה בעל ידי זהב, וידע לבנות וליצור הכל, גם בבית הוא עשה נדנדות, כיסאות עץ, דשא סינטטי, מערכת השקיה, וכל דבר שהיה צריך לתקן ולעשות בבית.

ב- 18 באוגוסט 2022, בעז התגייס לצה"ל ושירת כלוחם, טכנאי מערכות הגנה בחיל הטכנולוגיה והאחזקה בבסיס נחל עוז. לאחר הטירונות, המשיך בבה"ד 20 לקורס טכנאי מערכות הגנה. בעז הפגין מצוינות בקורס וקיבל תעודת מצטיין מופת וכן ונבחר אישית ובאופן מיוחד על ידי מפקדו – רנ״ג ראובן טאוטנג, מפקד חוליית קומץ בחטיבה הצפונית, לשרת תחתיו ביחידת קומץ.

בשמחת תורה תשפ"ד, בעז סגר חג בבסיס ביחד עם חיילת נוספת מהיחידה, לירון קוליוק. בשעה 6:30 בבוקר החלה מתקפת פצמ"רים אינטנסיבית על הבסיס, בעז התעורר מרעש השיגורים ורץ למיגונית הקרובה לחדרו. בלי זמן ללבוש מדים, ללא הנשק או כל מיגון אחר. הוא מיהר להתקשר לחיילת קומץ שסגרה איתו בחג לבדוק מה שלומה, הפצצות הרעידו ללא הפסקה את החדר שלה והיא פחדה לצאת ממנו למקום מוגן. הוא הרגיע אותה וחיכה יחד איתה על הקו לדקה של שקט ואז אמר לה לקחת נשק ופשוט לרוץ. החיילת הגיעה בשלום למיגונית, ובהמשך אותו יום היא ניצלה. 

במיגונית שבעז נכנס לתוכה לא היו לוחמים, אלא רק תומכי לחימה רובם נהגים שאחד מהם אף אמר להוריו של בעז שלא עבר מטווח לפני כן . רובם כמוהו רצו ללא הנשק. לאחר מכן הגיעו 3 לוחמי גולני שהיו כבר פצועים ועוד לוחם עוקץ והם סיפרו כי יש מחבלים בבסיס, ברגע שבעז הבין את המצב והעובדה שמחבלים כבר נכנסו לבסיס, ושיש קרבות איתם, הוא פעל באומץ ובמהירות ובחר לרוץ חזרה לחדרו להביא את הנשק שלו ומחסניות נוספות, על אף ההפצרות והנסיון שכנוע של חבריו שיישאר במקום המוגן ולא יצא לסכנה. אך בעז הבין שיצטרך ללחום ולהגן עליו ועליהם והוא רץ לחדרו וחוזר אליהם עם הנשק והמחסניות, נעמד באחד הפתחים של המיגונית ולוחם גולני ועוקץ בצד השני. בעז נלחם שעות ארוכות, בעוד רימונים ופצצות נזרקים למיגונית ללא הרף. לאחר קרב עיקש וארוך, בשעה 11:20 כדור פגע בראשו, ובעז נפל במקום. באותו הקרב נפלו גם שלושת לוחמי גולני: נהוראי אמיתי לוי, ברק בן דוד, סהר מידאני, גיבורי ישראל הי״ד. 

בזכות גבורתם של אותם לוחמים עשרה חיילים ניצלו ממיגונית, ואינספור אחרים ניצלו בעקבות המחבלים שחיסל באותן השעות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל.